כשהלב בוער: 5 דרכים לכבות אש פנימית – בלי להישרף ובלי לצעוק

ל"ג בעומר הוא חג של אש, אבל גם חג של אור פנימי. האש שמדליקים במדורות בחוץ  מזכירה לנו את הלהבה הפנימית שבנו, זו שבוערת כשאנחנו כועסות, מתוסכלות או מוצפות. לכל אחת יש רגעים שבהם משהו בפנים בוער. השאלה היא איך נכבה את השריפה הזו מבלי לשרוף את עצמנו או את הסובבים אותנו?

1. לכתוב – כדי להבין מה באמת בוער

כשאנחנו מרגישות סוערות מבפנים והרגש מאיים להתפרץ החוצה, כתיבה אינטואיטיבית יכולה לכבות את האש. פשוט לשבת ולשפוך הכול על הדף, בלי לחשוב, בלי לנסח יפה ובלי לצנזר.

המילים על הדף הופכות למראה. פתאום אפשר לגלות מה באמת מציק לנו, מה מיותר ומה זקוק לריפוי. הרבה פעמים רק כשאנחנו רואות את מה שסוער בנו, הלהבות מתחילות לדעוך.

איך עושים את זה?שבי עם דף ועט (לא טלפון), והתחילי את המשפט: "מה שהכי מכעיס אותי עכשיו זה...". כתבי לפחות 5 דקות בלי להרים את היד. לא צריך לפתור את כל הבעיות, רק להוציא ולתת לדף לספוג. כשתסיימי, אפשר לקרוא, למחוק, לקרוע או לשרוף את הדף ולשחרר.

2. תנועה – הגוף אומר את מה שהמילים לא מסוגלות

הכעס לא תמיד מביע את עצמו במילים. לפעמים הוא מתיישב עמוק בגוף – בכתפיים הכואבות, בלסת הקפוצה ובתחושת הכובד בבטן. הוא מצטבר לאט, כמו בסיר לחץ, אבל בדיוק כמו קיטור שמחפש מוצא, גם הרגש הזה זקוק לצאת החוצה, ותנועה עדינה ומודעת יכולה להיות המפתח.

מה עושים?

• הליכה מהירה בחוץ תוך כדי נשימות עמוקות.

• קפיצות, טלטול ידיים או תרגילי יוגה עדינים – כל מה שיגרום לך להזיע טיפה ולחייך הרבה.

• ריקוד חופשי כשאת לבד בחדר – רקדי כאילו אף אחד לא שופט אותך. אף אחד באמת לא מסתכל.

כמו שאת מדליקה את הכיריים ויכולה לווסת את גובה הלהבה, כך גם התנועה יוצרת לך מקום רגשי לווסת את הרגשות שלך בלי להתפרץ.

3. לנשוף את זה החוצה – שחרור דרך נשימה מודעת

לפעמים הכעס מציף, הלב דופק מהר והגוף מגיב כאילו הוא במצב חירום אמיתי. במקום לצעוק – אפשר לנשוף. נשימה מודעת היא כלי עוצמתי להרגעת מערכת העצבים ולשחרור  האש הפנימית בצורה עדינה, אך אפקטיבית.

תרגול פשוט:

·         שבי בנוחות ועצמי את העיניים.

·         שאפי אוויר באיטיות וספרי עד 4.

·         החזיקי את האוויר לשנייה או שתיים, ואז נשפי החוצה לאט – וספרי עד 6 או 8. חזרי על הנשימה הזו לפחות חמש פעמים.

·         תוך כדי הנשיפה, אפשר לדמיין את הכעס יוצא כמו עשן. כל נשיפה היא שחרור קטן, כל נשימה מחזירה לך שליטה.

4. להבה פנימית – מדיטציה דרך התבוננות באש

יש משהו מהפנט באש. כשמסתכלים על להבה, בלי לדבר ובלי לחשוב – מתחיל תהליך ריפוי עמוק. פתאום הכאב מוצא מזור, הכעס מתפוגג והנשימה נרגעת. אין צורך לעשות את המדיטציה במשך שעה, מספיקות חמש דקות של נוכחות.

תרגול פשוט עם נר

• הדליקי נר (או הביטי במדורה).

• שבי בשקט. הביטי בלהבה.

• בכל פעם שהמחשבות בורחות – החזירי את תשומת הלב שלך לאור הנר ולחום של הלהבה.

• שימי לב: אילו רגשות עולים? איך הגוף שלך מגיב?

זוהי דרך מעולה לרכך את האש מבלי לכבות אותה. רק לתת לה מקום בלי שהיא תשתלט עלייך.

5. לשתף בלי להישפט – ככה פורקים רגש באמת

לא כל שיחה זקוקה להוביל לפתרון. לפעמים כל מה שצריך זה מקום בטוח לפרוק. לא לצעוק, אלא לדבר. בלי שמישהו יקטע אותך, ייתן עצה או ינסה לשנות אותך.

איך עושים את זה נכון?

• בחרי אדם שאת מרגישה לידו בנוח.

• אמרי מראש: "אני רק צריכה לפרוק, לא לחפש פתרונות".

• דברי מהלב. גם אם תבכי – זה בסדר.

• תודי למי שהקשיבה לך. זה לא מובן מאליו.

פריקה רגשית מתוך הקשבה יכולה לחולל פלאים. לפעמים, רק כשמישהו רואה אותנו באמת – האש הפנימית כבר פחות מאיימת.

שורה תחתונה

הכעס, כמו האש, הוא לא אויב. הוא סימן שמשהו בפנים צריך תשומת לב. ל"ג בעומר מזכיר לנו שגם אש יכולה להפוך לאור. זה תלוי רק בנו: האם נבחר להתפרץ או ננסה להרגיע את הלהבות באמצעות התבוננות, כתיבה, תנועה ושיחה טובה. במה את בוחרת?