גם את דוחה דברים? כל הסיבות לדחיינות – וכיצד לנצח אותה

למה את ממשיכה לדחות דברים – ואיך תתחילי לזוז תוך 5 דקות (בלי להפוך את החיים שלך)

יש לך משהו חשוב לעשות - מטלה בעבודה, טופס למלא, אפילו שיחה שצריך ליזום – ואת יודעת שזה לא ייעלם. ובכל זאת, את מוצאת את עצמך שותה קפה או מסדרת מגירה שלא נגעת בה כבר חודשים. נשמע מוכר?

ברוכה הבאה לעולם הדחיינות – תופעה שכמעט כולנו חווים, אבל לעיתים רחוקות באמת מבינים אותה לעומק. אז למה אנחנו דוחים דברים, ואיך אפשר להפסיק לדחות ולהתחיל לזוז?

מהי דחיינות?

דחיינות היא לא סימן לכך שאנחנו לא מסוגלות, עצלניות או לא אחראיות – להפך. ברוב המקרים, דחיינות היא ביטוי רגשי עמוק לתחושת הצפה, פחד, חוסר ביטחון או צורך בשלמות. הדחיינות בעצם אומרת: "אני מפחדת להיכשל, אז עדיף לא להתחיל בכלל".

הסיבות הנפוצות לדחיינות:

פחד מכישלון... או הצלחה

מה אם את תנסי – ולא תצליחי? ומה אם תצליחי – ופתאום יצפו ממך ליותר? שני התרחישים מלחיצים – ולכן עדיף "לחכות לרגע הנכון" (שכמובן לעולם לא מגיע).

פרפקציוניזם

"אם זה לא מושלם – זה לא שווה". כשאנחנו שואפות לתוצאה מושלמת, עצם המחשבה על ההתחלה יכולה לשתק אותנו. אנחנו מחכות להשראה, למוזה, ל"הרגשה הנכונה", ובינתיים שום דבר לא זז.

עומס רגשי או מנטלי

המוח שלנו הוא כמו מחשב. כשיש יותר מדי חלוניות פתוחות – הוא קורס. כשאנחנו מוצפות, קשה לנו להתחיל משימה אחת כי יש עוד עשר שרצות ברקע.

חוסר חיבור או תחושת משמעות

כשאנחנו לא באמת מבינות למה אנחנו עושות משהו – קשה לנו להניע את עצמנו. הפעולה הופכת לעוד דבר ש"צריך" לעשות במקום למשימה שמחוברת לערכים הפנימיים שלנו.

הרגלים נוירולוגיים

הדחיינות היא גם עניין של דפוס. כשאנחנו רגילות לדחות – המוח מתרגל לזה. הדופמין מגיע מהדחיינות עצמה (הקלה זמנית), לא מהביצוע. זה הרגל – לא גורל. וכן, אפשר לשנות את זה.

איך מנצחים את הדחיינות?

להתחיל בקטן – ממש בקטן

במקום לסדר את כל הבית - לקפל את ערמת הכביסה בסלון. במקום לעשות מהפך תזונתי – להתחיל לשתות כוס מים במקום מיץ. במקום לצאת להליכה של חצי שעה – לנעול נעלי ספורט וללכת 5 דקות סביב הבניין. הרעיון הוא כזה: הפעולה לא צריכה להיות מרשימה, היא רק צריכה לקרות.

 לכתוב – ולפרק את המשימה

מה המשימה האמיתית? מה השלב הראשון? ברגע שמנסחים את המשימה הגדולה ומפרקים אותה לשלבים קטנים, הדברים נהיים פתאום אפשריים.

להכניס עוגנים לחיים

קבעי זמן ביומן, צרי סביבה תומכת, שימי מוזיקה קבועה ברקע, הדליקי נר ריחני. צרי לעצמך עוגנים קבועים שיתנו לך תחושה של מסגרת במקום בלבול בכל פעם שאת עומדת בפני דבר שקשה לך להתחיל.

להוריד את הרף

את לא צריכה להיות מושלמת בשביל להתחיל. את לא צריכה להגיע לתוצאה המושלמת כדי שזה ייחשב. התחילי במשהו פשוט, לא מלוטש, לא סופי, אבל אמיתי. התקדמות לא נמדדת באיכות – אלא בנכונות לזוז. מותר להתחיל בלי לדעת בדיוק לאן זה יוביל. יותר חשוב לעשות מאשר לעשות מושלם.

להחמיא לעצמך

סיימת שלב? תני לעצמך מחמאה, זמן מנוחה או אפילו מתנה קטנה. המוח לומד לחבר את העשייה עם תחושת הסיפוק, ולא רק עם הלחץ הנלווה.

לזהות את הרגש שמאחורי הדחיינות

שאלי את עצמך: מה אני מרגישה עכשיו לגבי המשימה הזו? ממה אני מנסה להימנע? ברגע שמבינים את הרגש, אפשר לבחור להגיב אחרת.

דחיינות היא לא האויב – היא רמז. היא מכוונת אותנו לדבר שדורש הקשבה, עידוד, ולעיתים גם חמלה. ברגע שמבינים מה עומד מאחוריה, אפשר להתחיל לשנות לא רק את המשימות, אלא את כל הדרך שבה אנחנו מתייחסות לעצמנו בתוך העשייה.

תרגיל כתיבה קטן שיעזור לך לצאת מהתקיעות

כתבי במחברת באופן חופשי ובלי פילטרים את התשובה לשאלה: "מה אני באמת מרגישה כלפי הדבר הזה שאני דוחה שוב ושוב?" תני לרגש לדבר. בלי שיפוטיות ובלי להציע פתרונות. פשוט כתבי ונסי לראות אם משהו השתנה. בהצלחה.