אני אוהבת אנשים, אוהבת נשים. לא בקטע מיני או קיצוני, אלא במובן הפנימי, במונחים של הנפש, גם אם מתחת יש רפש. אני אוהבת לחפור עמוק, לזרום בנימים, להשיל שכבות של העמדות פנים, כי את מה שיש בפנים אי אפשר להשוות לשום חיוך מזויף, גם אם הוא הכי יפה בעולם, כי אף אחד לא באמת מושלם, אפילו לא באינסטגרם, אפילו אם השלת עוד קילוגרם, אפילו ששמת את הפילטר הכי זוהר, זה לא באמת עוזר. גם אז הנשמה שלך בוערת כי היא לא רוצה להיות אחרת. היא רוצה לפרוץ החוצה, לעולם, בלי לְרַצּוֹת את כולם. אני אוהבת לכ

אני לא יכולה להיות תמיד חזקה. לפעמים אני נשברת. מתערערת, מתעוררת, ואז שוב מתגברת. אני לא יכולה להיות תמיד מאושרת. לפעמים אני בוכה. דמעה מוחה, מפריחה צרחה, ואז שוב שמחה. אני לא יכולה להיות תמיד מושלמת. לפעמים אני עושה שטויות, חוזרת על אותן טעויות, עמוסה בחששות והכחשות, מלאת מחשבות ותהיות על אנשים שמסתובבים בינינו בשחצנות, בתוקפנות ובתחושה של עליונות. אנשים שבשבילם שְׁלֵמוּת היא אומנות. ואני? אני לא יכולה להיות תמיד מושלמת (על אמת). ומי שכבר חושב שהוא מושלם כנראה עדיין לא הבין

עופי עופי על עצמך אם לא את, אז מי? מי יעשה את זה בשבילך? בטח לא הבוס שאומר ש"לכל אחד יש תחליף" וגם לא החבר ההוא שרוצה אותך רק בשביל עצמו וגם לא "החברה הטובה" שקצת מקנאה כשמחמיאים לך החמיאי החמיאי לעצמך אם לא את, אז מי? מי יעשה את זה בשבילך? אל תתביישי לקחת קרדיט על עבודה טובה שעשית טפחי לעצמך על השכם אם עזרת, ולו למישהו אחד אל תנסי להיות מושלמת כי בינינו, אף אחד לא מושלם אֶהֱבִי אֶהֱבִי את עצמך אם לא את, אז מי? מי יאהב אותך כמו שאת אמורה לאהוב את עצמך?

לֹא נָעִים לִי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתִי בּוֹכָה לֹא נָעִים לִי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתִי נְבוֹכָה לֹא נָעִים לִי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתִי עַצְבָּנִית לֹא נָעִים לִי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתִי רַגְשָׁנִית זֶה לֹא נָעִים בִּכְלָל אִם יִרְאוּ אוֹתִי נִשְׁבֶּרֶת וּמָה אֲחֵרִים יַגִּידוּ אִם חָלִילָה אֶהְיֶה מְאֻשֶּׁרֶת וּמָה הֵם יַחְשְׁבוּ אִם שׁוּב אַרְגִּישׁ עֲצוּבָה וּמָה אִם יָשִׂימוּ לֵב שֶׁאֵין לִי כּוֹחַ לְאַהֲבָה זֶה לֹא נָעִים לִי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתִי בְּמַעֲרֻמִּי וְזֶה הֲכִי לֹא נָעִים אִם יִרְאוּ

קנאה לא מחמיאה לך. היא לא יושבת עליך טוב כמו פירגון ואהבת חינם היא סתם עוד אחת היא לא מונחת על הגוף שלך בצורה שמציגה לראווה את האור שלך היא לא מדגישה לך את תווי הפנים או הפְּנִים והיא גם לא מתאימה לך במידה יש לך מידות הרבה יותר טובות כמו לארג' נתינה ואקסטרה-לארג' שְׁכִינָה ובכלל, ירוק זה לא הצבע שלך הצבע שלך הוא אדום יש בך חֹם יש בך כמיהה יש לך רצון עז לנגיעה את רוצה לגעת בליבם של אחרים יש לך רוח נעורים כזו שרוצה לעזור כזו שרוצה להשפיע אז שימי את הקנאה הזו בצד ותני לטוב להגיע

אֲנִי רוֹצָה שֶׁתִּתְאַהֵב בִּי. כָּל יוֹם, כָּל דַּקָּה, מֵחָדָשׁ. שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵינוּ מַשֶּׁהוּ טָהוֹר, תָּמִים, צָלוּל וּמְקֻדָּשׁ. וְשֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁתִּהְיֶה אִתִּי, תַּחְשֹׁב שֶׁאֲנִי הֲכִי טוֹבָה. וְלַמְרוֹת שֶׁאֲנִי לֹא הֲכִי יָפָה, בְּעֵינֶיךָ אֶהְיֶה הֲכִי שָׁוֶה. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּעֲרִיץ כָּל קִמּוּר, כָּל קֶמֶט וְכָל חִסָּרוֹן. שֶׁתַּבִּיט בִּי בְּהִשְׁתָּאוּת וַאֲנִי אַבִּיט בְּךָ בְּשִׁכָּרוֹן. רוֹצָה שֶׁתַּרְגִּישׁ הֲכִי בַּר מַזָּל רַק בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ

תכתבי. תכתבי על כמיהות ותאוות תכתבי על ציפיות ואכזבות תכתבי על חלומות וכישלונות תכתבי על אהבות ישנות תכתבי מילים נפולות תכתבי על מפלות תכתבי על הרים שכבשת תכתבי הזדמנויות שהחמצת תכתבי על הגוף שהתעייף תכתבי על הלב ששורף תכתבי על הנשמה הפגומה תכתבי, תכתבי נשמה תכתבי על מה שהיה ומה שעוד יהיה תכתבי עד כאב תכתבי עד מרפא תכתבי בועט תכתבי נוקב תכתבי ישירות, ישירות אל הלב תכתבי על משאלות שטרם התגשמו תכתבי סיפורים שטרם הושלמו תכתבי מלחמות תכתבי ניצחונות תכתבי תהומות תאבדי עשתונות תכתב

הבנתי שאני צריכה קצת פחות לדבר וקצת יותר להקשיב הבנתי שאם לא פותחים לי את הדלת אני יכולה להיכנס מסביב הבנתי שגם אם אני צודקת זה לא אומר שהשני טועה הבנתי שהאמת לא תמיד נמצאת במה שהשני רואה הבנתי שגם הורים לא תמיד יודעים את התשובות הבנתי שגם לאמיץ מכל יש לפעמים עכבות הבנתי שילדים מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים הבנתי שהאהובים שלנו לא תמיד יכולים לומר במילים שהם אוהבים ושלפעמים מעשים קטנים יותר שווים ממחוות גדולות הבנתי שהאושר לא מתומצת בגלולות כחולות הבנתי שאף פעם אי אפשר לח

מה אכפת לך מה יגידו? האם זו לא את שחיה את החיים שלך? האם התבלבלתי כשחשבתי שאחרים לא צועדים בנעליים שלך? האם את כל כך חלשה שאת נותנת כל כך הרבה כוח לאנשים אחרים? האם את כל כך חסרת ביטחון שאת כבר לא מאמינה למילים שמתגלגלות לך מן הלשון? אם מישהו יבחר לך דרך אחרת שאת לא ממש אוהבת, האם תסכימי לצעוד בה? ואם כולם יקפצו מהגג גם את תקפצי? אז, נכון, זה לא אותו דבר, ולפעמים צריך להתחשב גם בדעות אחרות, אבל האם זה באמת "בושות" אם תלבשי את השמלה שרצית? האם יגידו שאת מוגזמת או, חס ושלום, מה

הִסְתַּכְּלִי טוֹב טוֹב בַּמַּרְאָה וְאִמְרִי תּוֹדָה עַל כָּל קֶמֶט שֶׁנִּמְצָא בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם. אַתְּ יָפָה בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁאַתְּ, זֶה הָעוֹלָם שֶׁעָקֹם.

אני הילדה הזאת שחטפה מכות | שישבה לבד בהפסקות | שחלמה תמיד בגדול | אבל פעמים רבות מדי חשבה לוותר על הכול